עוּבְדָא · סלטים מבושלים בעבודת יד
עגבניות שנצלות ומקולפות ביד, אחת-אחת. תבלין שנטחן ביום ההכנה. ושעות שאי אפשר לקצר, עד שהמטבוחה נאחזת בכף. כך היא מגיעה לאירוע שלכם.
בקצרה
מטבוחה ביתית היא סלט מבושל של עגבניות ופלפלים, עם שום ושמן, שמתבשל לאט בסיר פתוח עד שהוא מסמיך מעצמו, רק מהתאדות הנוזלים. בעוּבְדָא היא מתבשלת 13-10 שעות על אש קטנה, מעגבניות שנצלות ומקולפות ביד ומתבלין שנטחן ביום ההכנה. זו אותה מנה שמגיעה לכל אירוע שאנחנו מבשלים, בכל אחד מארבעת התפריטים.
מה זה
מטבוחה ביתית היא סלט מבושל של עגבניות, פלפלים, שום ושמן, שנכנסים יחד לסיר אחד ונשארים בו שעות. לא רוטב, לא ממרח מהיר, ולא תערובת שמסמיכים בעזרת רסק. הסמיכות נוצרת רק מהתאדות הנוזלים, ולכן היא לא עניין של מרקם אלא של זמן.
מה שהופך את המנה הזו למיוחדת הוא דווקא מה שאי אפשר לקצר בה. אין בה רכיב נדיר ואין בה טכניקה סודית. יש בה עגבנייה, פלפל, שום, שמן וזמן, והזמן הוא הדבר הראשון שנעלם כשממהרים.
ההבדל בין מטבוחה אמיתית לקנויה לא מתחיל בתבלין. הוא מתחיל בשאלה כמה שעות מישהו היה מוכן לתת למנה אחת שיושבת בקצה השולחן. מטבוחה שקיבלה את השעות שלה עמוקה ומתוקה מהעגבנייה עצמה. מטבוחה שקוצרה נשארת חדה וחומצית, וכל תבלין שמוסיפים אחר כך לא מחזיר את מה שלא הספיק לקרות בסיר.
גם השם מסגיר את השיטה. משמעות השם מטבוחה בערבית היא פשוט מבושלת, והמנה הגיעה לישראל עם העולים מצפון אפריקה. בערבית לובית קוראים לה מרדומה, בתוניסאית מרמומה, ובעברית פשוט סלט מטבוחה, או סלט מבושל.
והנה מה שמפתיע הרבה אנשים. מי שמחפש היום מתכון להכנת מטבוחה מוצא בדרך כלל בישול קצר בהרבה. אבל התיאור המסורתי של המנה מדבר על אש נמוכה במשך שעות רבות, עד שהעגבניות והפלפלים יורדים לממרח סמיך בעקביות של ריבה. בישול קצר הוא קיצור דרך שהפך לנורמה, לא הסטנדרט המקורי.
מבחן הכף. מטים כף מלאה. מטבוחה שסיימה את הזמן שלה נשארת עליה. מה שנוזל חזרה לקערה הוא סלט עגבניות מבושל, טעים ככל שיהיה, אבל לא אותה מנה.
"אין דבר כזה מטבוחה מעגבניות בקופסה."
ציפורה
הזמן
אצלנו התשובה כתובה בתפריט, ליד שם המנה, מינימום 10 שעות. בפועל זה 13-10 שעות על אש קטנה. למה טווח ולא מספר אחד? כי עגבניות אינן זהות. עגבנייה בשרנית ומתוקה מגיעה לסמיכות מוקדם יותר, ועגבנייה עם יותר נוזל צריכה עוד זמן. מי שמבשל ככה עובד לפי מה שקורה בסיר, לא לפי שעון.
למה דווקא אש קטנה? כי אש גבוהה מאדה את הנוזל מהר מדי, לפני שהעגבנייה הספיקה להתפרק ולשחרר את המתיקות שלה. התוצאה נראית מוכנה, אבל בטעימה מרגישים חומציות חדה במקום עומק. אש קטנה עושה את ההפך, היא נותנת לעגבנייה זמן לפרק את עצמה לפני שהיא מתייבשת.
מטבוחה ביתית עוברת שני שלבים שונים על אותה להבה. בשעות הראשונות היא בעיקר מאבדת מים, הנפח יורד והצבע עדיין בהיר. רק כשהנוזל ירד מספיק מתחיל השלב השני, שבו מה שנשאר בסיר מעמיק בצבע ובריח. אש גבוהה דוחסת את שני השלבים לאחד, ואז מקבלים מנה שהתייבשה לפני שהספיקה להעמיק.
וכאן נכנס עוד הבדל שקשה לראות וקל לטעום. סיר פתוח מאפשר לאדים לצאת, ולכן הריכוז עולה בהדרגה לאורך כל השעות. סיר סגור או תבנית בתנור כולאים את הלחות, ואז צריך לפצות על כך בסוף. זו בדיוק הסיבה שבעוּבְדָא המנה חזרה לסיר אחד על אש קטנה, והסיפור המלא כתוב בדף איך מכינים מטבוחה בעבודת יד.
בפועל, הכנת מטבוחה כזו דורשת נוכחות ולא רק סבלנות. מערבבים, בודקים, מורידים ומעלים להבה לפי מה שקורה בסיר. זה לא תהליך שמדליקים ושוכחים, וזו הסיבה שהוא נעלם כמעט מכל מטבח שמבשל בכמויות.
שש החלטות שמאחורי כל סיר
העגבנייה
הכנת מטבוחה ביתית מתחילה הרבה לפני הסיר, בעגבנייה עצמה. מה שנכנס לסיר הוא מה שיישאר בו אחרי שעות, ולכן השלב הזה משפיע על התוצאה יותר מכל שלב אחר.
קליפת העגבנייה לא נמסה בבישול. היא מתכווצת, מסתלסלת ונשארת בתוך הסלט כחתיכות דקות שנדבקות לחך. לכן מטבוחה אמיתית מתחילה בהסרת הקליפה, והשאלה היחידה היא איך מסירים אותה.
בעוּבְדָא העגבניות נצלות אחת-אחת, ואז נקלפות ביד. מכונה מקלפת ארגז שלם בבת אחת ולא מבחינה בין פרי לפרי. יד רואה כל עגבנייה ומשאירה את הבשר שלם. על ההבדל הזה, בין יד שמקלפת אחת-אחת למכונה שמקלפת בקילו, נבנה המטבח כולו.
זה גם מה שמבדיל מטבוחה מעגבניות טריות ממטבוחה משימורים. עגבנייה משומרת כבר עברה חימום לפני שהגיעה לסיר, היא איבדה חלק מהארומה שלה, והיא מגיעה בתוך נוזל. אפשר להכין ממנה סלט טעים, אבל הוא יתנהג אחרת, יסמיך מהר יותר ויחזיק פחות עומק. מטבוחה מעגבניות טריות דורשת יותר זמן ויותר ידיים, וזה בדיוק ההפרש שמרגישים בצלחת.
יש כאן גם שיקול פשוט של כמות. בקילוף ידני כל ארגז עולה זמן אדם, ולכן בכמויות של אירוע מכונה נראית כמו הבחירה ההגיונית היחידה. בעוּבְדָא בחרו בכיוון ההפוך, יותר ידיים ולא פחות זמן, כי ברגע שמכונה נכנסת לשלב הזה כל שאר השלבים מתיישרים אחריה.
עגבניות בשלות ובשרניות. פרי שלא הבשיל מספיק יישאר חמצמץ גם אחרי שעות על האש.
העגבניות נצלות אחת-אחת. הקליפה משחירה ומתרופפת, והבשר שמתחתיה מתרכך.
כל עגבנייה נקלפת בנפרד. זה השלב שאי אפשר להאיץ, ואין בו מכונה.
הכול נכנס לסיר פתוח אחד, ומשם זה עניין של אש קטנה וזמן.
התבלין
תיבול למטבוחה הוא לא שלב אחד בסוף, אלא החלטה שמתחילה הרבה קודם, בתבלין עצמו. תבלין טחון שעמד בצנצנת שבועות ותבלין שנטחן הבוקר הם שני חומרים שונים. הארומה שלו נדיפה, והיא מתחילה להתפוגג ברגע שהוא הופך לאבקה. אבקה ישנה עדיין צובעת, אבל כבר לא מבשמת.
בגלל זה התבלינים בעוּבְדָא נטחנים ביום שבו הם נכנסים למנה. זה מה שמאפשר לתבלין לשרוד שעות ארוכות בסיר ועדיין להיות מורגש בצלחת. תבלין חלש נעלם אחרי השעות הראשונות, ואז מוסיפים עוד ועוד, וכך מגיעים לסלט שטעמו חד במקום מלא.
יש גם כיוון הפוך. יותר מדי תבלין בתחילת בישול ארוך עלול להישרף לאורך השעות ולהשאיר מרירות. לכן תיבול למטבוחה הוא החלטה שמתקבלת תוך כדי בישול, ולא כמות שנשפכת פעם אחת בהתחלה.
הרבה אנשים מניחים שמטבוחה חייבת לצרוב. זו העדפה ולא הגדרה. יש מי שמחפש מטבוחה חריפה באמת, ויש מי שרוצה את הטעם בלי הצריבה, ושתי הגרסאות לגיטימיות לגמרי.
הפלפל החריף הוא רכיב אחד מתוך כמה, ואפשר לכוון אותו למעלה או למטה בלי לפגוע בזהות של המנה. באירוע עם קהל מעורב נוח להגיש גרסה מאוזנת, ולצידה משהו חריף בקערה נפרדת למי שרוצה. בתפריטים של עוּבְדָא יש גם פלפל חריף מקולף כסלט בפני עצמו, וכדאי לדבר על רמת החריפות כשסוגרים תפריט.
השוואה
ארבעת השמות האלה מתבלבלים כמעט בכל שולחן, והבלבול מובן, כי כולם מבוססים על עגבנייה ופלפל. ההבדל האמיתי הוא בזמן הבישול, במרקם ובטמפרטורת ההגשה.
| המנה | איך מכינים | מוגשת | מה מייחד אותה |
|---|---|---|---|
| מטבוחה | בישול ארוך על אש קטנה, בסיר פתוח | קרה או בטמפרטורת החדר | סמיכה מאוד, והסמיכות נוצרת מהתאדות בלבד |
| מרמומה או מרדומה | אותה משפחה, בשמות מתוניסיה ומלוב | קרה | הבסיס זהה, והגרסה משתנה מעט מקהילה לקהילה |
| שקשוקה | רוטב קצר, והביצים נשברות לתוכו בסוף | חמה, מיד | נוזלית בכוונה, כי הביצה היא עיקר המנה |
| סלט טורקי | ירקות קצוצים דק, מושרים ברסק עגבניות, בלי בישול ארוך | קר | חמצמץ ומתובל בלימון, עם מרקם של ירקות קצוצים ולא של ממרח |
בפועל, מה שמבדיל ביניהם הוא כמה זמן הם היו על האש, וזה בדיוק מה שמיוחד במטבוחה. אפשר להכין שקשוקה על בסיס של מטבוחה, אבל לא להפך, כי הנוזל שבשקשוקה נשאר בכוונה, ובמטבוחה הוא מתאדה עד הסוף.
המבחן הפשוט לזיהוי מטבוחה אמיתית הוא שוב הכף. מטבוחה שסיימה את הזמן שלה נשארת עליה. מה שנוזל חזרה לקערה הוא סלט עגבניות מבושל, מוצלח ככל שיהיה, אבל לא אותה מנה.
לא חסר טעם. חסר זמן.
לא צריך לעמוד 13 שעות ליד הסיר כדי שמטבוחה כזו תגיע לשולחן שלכם. ספרו לנו מתי האירוע וכמה מסובים, ונחזור אליכם עם הצעה.
מה קורה בסיר
מעבר לטעם, לבישול יש השפעה ממשית על מה שהעגבנייה נותנת. הליקופן, הפיגמנט האדום שבה, מסיס בשמן, ובשונה מוויטמינים רבים הפעילות שלו דווקא מתחזקת בחימום ובבישול. לפי הערך על זמינות הליקופן בעגבנייה מבושלת, ליקופן ברסק עגבניות זמין לגוף פי 4 יותר מאשר בעגבניות טריות.
זה מסביר למה מטבוחה שמתבשלת בשמן שעות ארוכות היא לא רק עניין של טעם. השמן והזמן עובדים יחד, והתוצאה היא מנה שמרגישה אחרת בפה. זו אחת הסיבות שהמנה הזו שרדה דורות, בלי שמישהו היה צריך לשווק אותה.
לצד זה יש גם מה שהבישול לוקח, וכדאי לומר את זה בכנות. ויטמינים שמסיסים במים, כמו ויטמין C, נחלשים בבישול. מי שמחפש את מה שעגבנייה טרייה נותנת ימצא אותו בסלט קצוץ ולא בסלט מבושל. אלה שתי מנות עם שני תפקידים, ובשולחן מסודר יש מקום לשתיהן.
וזה גם מה שהופך קיצור דרך ליקר. מי שמבשל שעה או שעתיים מקבל סלט אדום שנראה כמו מטבוחה, אבל חלק גדול מהתהליך שיוצר את הצבע, הריח והמרקם פשוט לא הספיק לקרות. ההפרש הזה לא מתקן את עצמו בתוספת תבלין.
לפני שמזמינים
כשמזמינים סלטים מבושלים לאירועים, רוב האנשים שואלים כמה סוגים יש. השאלה הטובה יותר היא איך כל אחד מהם הוכן, כי בסלטים מבושלים ההבדל בין עבודת יד לייצור מהיר בולט הרבה יותר מאשר בסלט ירקות קצוץ. ובמטבוחה, שאין בה איפה להסתתר, הוא בולט מכולם.
את השאלות האלה אפשר לשאול כל ספק, לא רק אותנו. אצלנו התשובות כתובות בדף הזה, סירים פתוחים, 13-10 שעות, עגבניות שנצלות ומקולפות ביד, ותבלין של אותו יום. המטבח של עוּבְדָא הוא מטבח נפרד בתוך קייטרינג מאמא בראשון לציון, בכשרות בד"ץ מחפוד.
מהמטבח שלנו
סלט מטבוחה הוא רק סלט אחד. אותה עבודת יד נכנסת לסלטים המבושלים, לדגים שמתבשלים בסירים, לתבשילים ולמנות שנעטפות אחת-אחת. אלה צילומים של מנות שיצאו מהמטבח של עוּבְדָא. לחצו על תמונה כדי להגדיל.
בתפריט
בתפריט של עוּבְדָא המטבוחה נושאת מספר לצד השם שלה, מינימום 10 שעות. זמן הבישול הוא המידה של המנה הזו, ולכן הוא כתוב לצידה בכל מקום שבו היא מופיעה.
היא נמצאת בכל ארבעת התפריטים, מהבסיסי ועד ההתאמה האישית. ההבדל בין התפריטים הוא מה מצטרף אליה, לא אם היא שם. אפשר לראות בדיוק מה נכנס לכל אחד מהתפריטים, ומה מספר הסלטים, התוספות והמנות בכל אחד מהם.
המטבוחה הזו מגיעה גם לשולחנות של כמה עשרות אורחים, ועל איך בוחרים קייטרינג לאירוע קטן כתבנו מדריך נפרד.
לצד המטבוחה יושבים שאר הסלטים המבושלים של הבית, ובהם גזר בלימון, סלק מבושל, גזר מרוקאי, סלט בטטה ומשפחה שלמה של חצילים, מחציל ז'עלוק ועד חציל פיקנטי. כולם עוברים את אותו היגיון, בישול אמיתי במקום קיצור, ולכן הם מתנהגים יחד על השולחן כמו משפחה אחת.
הסלטים האלה עולים לשולחן גם ביום של זיכרון, ועל מה מגישים בארוחה אחרי אזכרה כתבנו מדריך נפרד.
אפשר היה לעשות את מה שנהוג, גרסה פשוטה לתפריט הקטן וגרסה מושקעת לתפריט הגדול. בעוּבְדָא בחרו שלא, ואין מטבוחה מיוחדת לתפריט הגדול. מנה שמוגדרת לפי זמן הבישול שלה לא יכולה להיות שני דברים, או שהיא קיבלה את השעות או שלא. לכן ההבדל בין התפריטים נמדד במספר המנות ובמגוון שלהן, ולא באיכות של אף אחת מהן.
מעשית, זה גם מה שמאפשר להרכיב תפריט בלי להתפשר על המנה שרוב האנשים זוכרים. אפשר להתחיל בתפריט קצר ולהוסיף מנות ביניים או דגים, בלי שמשהו מהבסיס משתנה. ההחלטה שנשארת פתוחה היא כמה רחב השולחן, לא כמה טוב מה שעליו.
"אצל עוּבְדָא ראיתי בתוך סירים על גבי פתיליות געגועים לטעמים של הילדות."
השף ניר
השורשים
קייטרינג מאמא התחיל ב-1993 במטבח קטן בחצר בית ברמת אליהו. ציפורה ובתה טליה בישלו אוכל משלושה מטבחים, מרוקאי, טריפוליטאי ומצרי, לשמחות של שכנים. בסירים על האש, בעבודת ידיים, בזמני בישול איטיים שאי אפשר לזייף.
עוּבְדָא, בארמית התרחשות ומעשה ידיים, היא מטבח נפרד בתוך קייטרינג מאמא, שנבנה כדי להחזיר את הזמן למתכון. המטבוחה חזרה לסיר אחד על אש קטנה, העגבניות נקלפות ביד, והתבלינים נטחנים ביום שבו הם נכנסים למנה. על המטבח אחראי השף ניר.
לכן גם המטבוחה בדף הזה היא לא מתכון שאנחנו מציעים, אלא מנה שמבשלים כל יום, באותה דרך, לכל אירוע.
על השולחן
אחרי כל העבודה שנכנסה לסיר, ההגשה היא השלב שהכי קל לפספס. מטבוחה שמוגשת לא נכון מאבדת חלק ממה שהרוויחה בשעות הארוכות.
מטבוחה לא מוגשת חמה. היא במיטבה בטמפרטורת החדר, כשהשמן כבר התייצב והטעמים התיישבו. הגשה ישר מהאש משטחת את הטעם ומשאירה אותה נוזלית יותר ממה שהיא באמת. בקור הטעמים נסגרים, ובטמפרטורת החדר אפשר להבחין בכל אחד מהם בנפרד.
בקערה רחבה ושטוחה היא נראית טוב יותר מאשר בקערה עמוקה, כי שכבה דקה מחזירה את הברק של השמן. כדאי להניח אותה קרוב ללחם ולא בקצה השולחן, ולתת לה שכנים מנוגדים בצבע ובמרקם, למשל סלק מבושל או טחינה, כדי שהאדום לא ייבלע בין שאר הקערות.
כמות היא שאלה של הרגלי השולחן יותר מאשר של נוסחה. בשולחנות שבהם הלחם הוא חלק מרכזי מהארוחה, לאנשים יש נטייה לחזור למטבוחה שוב ושוב, ולכן עדיף לתכנן אותה בשפע ולא בצמצום. על בישול איטי בסירים פתוחים ועל מה שמגיע לשולחן אפשר לקרוא בדף האירועים.
שאלות
מטבוחה ביתית היא סלט מבושל של עגבניות, פלפלים, שום ושמן, שמתבשל לאט בסיר פתוח עד שהוא מסמיך מעצמו, רק מהתאדות הנוזלים. ההבדל ממטבוחה קנויה מורגש בעיקר בעומק הטעם ובמרקם. מטבוחה שקיבלה את השעות שלה נאחזת בכף ולא נוזלת חזרה לקערה. בעוּבְדָא היא מתבשלת 13-10 שעות על אש קטנה, מעגבניות שנצלות ומקולפות ביד.
התיאור המסורתי של המנה מדבר על אש נמוכה במשך שעות רבות, עד שהעגבניות והפלפלים יורדים לממרח סמיך בעקביות של ריבה. בעוּבְדָא זה כתוב בתפריט ליד שם המנה, מינימום 10 שעות, ובפועל 13-10 שעות על אש קטנה. הטווח קיים כי עגבניות אינן זהות. עגבנייה בשרנית מגיעה לסמיכות מוקדם יותר, ועגבנייה עם יותר נוזל צריכה עוד זמן.
עגבנייה משומרת כבר עברה חימום לפני שהגיעה לסיר, איבדה חלק מהארומה שלה, והיא מגיעה בתוך נוזל. לכן היא מסמיכה מהר יותר ונותנת פחות עומק. עגבנייה טרייה שנצלתה ונקלפה ביד נכנסת לסיר עם הארומה שלה, ומשחררת אותה לאט לאורך שעות הבישול. זה דורש יותר זמן ויותר ידיים, וזה ההפרש שמרגישים בצלחת.
שקשוקה היא מנה חמה שמוגשת מיד, והביצים נשברות לתוך הרוטב בסוף הבישול. הרוטב שלה נשאר נוזלי בכוונה, כדי שהביצה תתבשל בתוכו. מטבוחה היא סלט שמוגש קר או בטמפרטורת החדר, והיא סמיכה מאוד. היא מתבשלת הרבה יותר זמן, והנוזל מתאדה בה עד הסוף. אפשר להכין שקשוקה על בסיס של מטבוחה, אבל לא להפך.
מרמומה בערבית תוניסאית ומרדומה בערבית לובית הם שמות לאותה משפחה של סלט מבושל. הבסיס זהה, והגרסה משתנה מעט מקהילה לקהילה. סלט טורקי הוא מנה אחרת, ירקות שנקצצים דק ומושרים ברסק עגבניות, עם לימון ותבלינים, בלי בישול ארוך. לכן הוא חמצמץ, והמרקם שלו נשאר של ירקות קצוצים ולא של ממרח מבושל.
השם מגיע מערבית, ומשמעותו פשוט מבושלת. זה שם שמתאר את השיטה ולא את המרכיבים, וזה מסגיר שהבישול עצמו הוא מה שמגדיר את המנה. המאכל הגיע לישראל עם העולים מצפון אפריקה, ובצרפתית הוא מוכר גם בשם salade cuite, סלט מבושל, תרגום ישיר של אותו רעיון.
לא. מטבוחה חריפה היא גרסה אחת מתוך כמה, ורמת החריפות היא העדפה ולא הגדרה של המנה. אפשר להכין אותה מאוזנת לגמרי בלי לפגוע בזהות שלה, ובאירוע עם קהל מעורב נוח להגיש משהו חריף בקערה נפרדת. בתפריטים של עוּבְדָא יש גם פלפל חריף מקולף כסלט בפני עצמו, וכדאי לדבר על רמת החריפות כשסוגרים תפריט.
המבחן הפשוט ביותר הוא הכף. מטבוחה שסיימה את הזמן שלה נשארת על הכף כשמטים אותה, ולא נוזלת חזרה לקערה. הנפח בסיר ירד משמעותית לעומת תחילת הבישול, והצבע כהה הרבה יותר מזה של העגבניות שנכנסו לסיר. גם הריח משתנה, מריח של עגבנייה טרייה לריח מתוק ועמוק יותר.
כדאי לשאול אם המנה מתבשלת בסירים או בתבניות בתנור, כמה שעות היא על האש, אם העגבניות טריות ומקולפות או שיש שימוש ברסק, ומתי נטחן התבלין שנכנס אליה. כדאי לברר גם אם אפשר לכוון את רמת החריפות לאופי האירוע, ואיזו כשרות מלווה את המטבח. השאלות האלה עובדות מול כל ספק, לא רק מולנו.
אפשר, בתנאי שלא מנסים להאיץ. כמות גדולה אינה הבעיה. הבעיה היא הפיתוי לעבור מסירים לתבניות בתנור או לקצר את השעות כדי לחסוך זמן, ואז הסמיכות מושגת בכוח ולא מהתאדות. בעוּבְדָא המטבוחה מתבשלת בסירים פתוחים על אש קטנה, ובכמות גדולה זה אומר יותר סירים ולא פחות שעות.
בטמפרטורת החדר ולא חמה, בקערה רחבה ושטוחה שמחזירה את הברק של השמן, וקרוב ללחם ולא בקצה השולחן. כדאי להציב לידה סלטים מנוגדים בצבע ובמרקם, למשל סלק מבושל או טחינה, כדי שהאדום יבלוט ולא ייבלע. בשולחנות שבהם הלחם מרכזי כדאי לתכנן אותה בשפע.
כן. המטבח של עוּבְדָא עובד בכשרות בד"ץ מחפוד, והוא מטבח נפרד בתוך קייטרינג מאמא, בשלום אש 9 בראשון לציון. הכשרות מלווה את כל המנות שיוצאות מהמטבח, לא רק את המטבוחה.
עוּבְדָא · מעשה ידיים
בעוּבְדָא מבשלים בסירים פתוחים, על אש קטנה, בלי קיצורי דרך, בכשרות בד"ץ מחפוד. ספרו לנו על האירוע, על התאריך ועל מספר המסובים, ונחזור אליכם עם תפריט מתאים.
שלום אש 9, ראשון לציון · מטבח נפרד בתוך קייטרינג מאמא
